1. [תנ] מנפֵּץ, מפָרֵק לחתיכות על־ידי הַפעָלת כּוחַ או על־ידי הַפָּלה וכד': וַיִגְשוּ לִשְבֹר הַדלת (בראשית יט, 20)
אנגלית: break
.
2. [עח] (בּהשאלה) פּוגם, פּוגֵעַ:
(בּעיקָרון, בשיטה וכד')
.
3.[עח] מפסיק או מֵפֵר:
(פיקדון, צום, רָעָב, שביתה וכד'); הוא שבר את הצום בשתייה
.
6.[תנ] (בּהשאלה) מַפריך:
שָבַר את התדמית
.
7. [תנ] קונֶה או מוכר מִצרכים:
קונה אוכל - וירדו... לשבר בר ממצרים (בראשית מב 3)
.
8. [עח] מוהֵל:
שובֵר יַיִן בּמַיִם
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה