שטן

1.[תנ] המלאך המפַתֶה את האדם לַחטוא ואחר־כּך מלשין עליו לִפנֵי האלוהים, מאשימו וּמלמד עליו חובה למען יֵעָנֵש: וַיָבוֹאוּ בּנֵי הָאלֹהים לְהִתְיַצֵב על ה' וַיָבֹא גַם הַשָׂטָן בתוֹכָם (איוב א 6)
2. [תנ] מִכשול קָשֶה, מפריעַ, אויב: "אין שָׂטָן ואין פֶּגַע רָע" (מלכים א' ה, 18) (סִפרוּתי)
3. [תמ] ראש השֵדים, רוּחַ רעה, אַשְמְדַאי, סַמָאֵל, מלאך המָוֶות: הוּא שָׂטָן הוא יֵצֶר הָרַע הוא מַלאַך הַמָוֶת (בבא בתרא טז)
4. [תנ] (בּהשאלה) מֵסית: והַשָׂטָן עֹמֵד על יְמִינו לשִׂטְנוֹ (זכריה ג 1)
5. [תנ] (בּהשאלה) מתקומם, שׂונא, אויֵב, צר, מתנגד: וַיְהי שָׂטָן ליִשרָאֵל כָּל ימֵי שלֹמֹה (מלכים א' יא 25)
6. [יב] אסון, פֶּגַע רַע

***

שורש של הערכים: מַשׂטין, שׂוטֵן, שָׂטָן, שִׂטנה, שׂטָני, שׂטָנִיוּת

***

ראה: שׂוֹטֵן

***