תהום

1. [תנ] הים הקדמון שקדם לִבריאת העולם, מֵי בּראשית: וחֹשך על פני התהום ורוח אלהים על פני המים (בראשית א 2)
2. [עח] מַעמַקים, מָקום עמוק ביותר
3. [תנ] מצוּלה, המים שבּמַעמַקֵי האדמה: נבקעו כל מעינות תהום וַארֻבּות השמים נפתחו (בראשית ז 11)
4. [תנ] שֶפַע מַיִם: תהֹמֹת יכסיֻמו יָרדו במצולֹת (שמות טו 5); קדרו שמיו ויחמרו מימיו ועלו תהומיו (ספרות ימי הביניים); התהומות הם מקור מים חשוב
5. [תמ] (בהשאלה) עומֶק ללא סוף, מַעמַקי האדמה: מצילין כל שתחתיהן עד התהום (כלים י, יא); נראֶה היה שהתהום שלרגליהם אין לה סוף
6. [עח] (בהשאלה) מקום עמוק וּמסוּכּן: הילדה נבהלה למראה התהום העמוקה שנפערה לרגליה
7. [עח] (בהשאלה) הבדל רב: תהום מפרידה בין שני העמים ואין דרך לגשר על הפערים

***

תהומי, עמוק מאוד

***