1. [תנ]
תּוֹךְ; סכסוכים, מזימות, חמס, עושֶק: רָש וְאִיש תְּכָכִים נִפְגָשוּ (משלי כט, 13); ומִרמות ותך לשונו (תהילים י, 7); מרמות וָתוך, הֶתֶל ועקלקול (מלשון הפיוט); האיש התפטר ממקום עבודתו בשל מחלוקות רבות ותכָכים שהעכירו את האווירה במקום;
2. [עח] תחבּוּלות מִרמה (בלועזית - אינטְריגות): הוא זומֵם מיני תככים כדי להכשילו; היא לא הייתה טיפוס העוסק ברכילות, או בתככים (ראו גם:
אינטריגה)
אנגלית: plot, intrigue, conspiracy
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה