1. [עח] קשירת דָבר מִלמַעלה בלי מַעמד תחתיו: האיש עסק בתליית התמונה על הקיר; הנערה עוסקת בתליית כבסים על חבל
2. [תמ] עונֶש מָוֶות בִּתלִייה מֵרֹאש עַמוּד גבוהַּ על-ידי קשירת עניבת חֶנק סביב צווארו של הנידון, הוקעה: אחד קושר ואחד מתיר כדי לקיים מצוות תלייה (ירושלמי תרומות מג, ד); כל המצווה האמורה בסקילה במקום אחד דחייה, רגימה ותלייה (רש"י ויקרא כד 23)
3. [עח] עמוד שעליו נתלים הנידונים למָוֶות
4. [עח] הַתלָיה, דחִייַת הֶמשך טיפול בפרשה מסוימת
טעות \ הערה