בור פירוש

1. [תנ] פּיר או חלל או שוּחה בקרקע שנוצרו באופן טבעי על־ידי סחף וכד' או באופן מלאכותי, כגון בחפירה: וכי יפתח איש בור (שמות כא, 33); הבור בחפירה והדות בבניין (רש"י ראש השנה כז); הילדים חפרו בור באדמה והסתירו בו את הכדור
2. [תנ] חפירה מטויחת באדמה או חציבה בסלע עגולה, בדרך-כלל, לאגירת מי גשם: ושתו איש מי בורו (ישעיה לו, 16); ירדנו אל בורות המים
3. [עח] (בצבא) מקום בִּיטחוני מסוּוָג הנמצא בעיקר מתחת לקרקע ובו מתגודד הפיקוד (עממי)
אנגלית: pit

***

1. ניקָיון, טוהַר, זוך: ויש ה' כצדקתי כבֹרי לנגד עיניו (שמואל ב' כב, 25)
2. חומר שהופק מאפרם של צמחי סבון, שעִרבּבוהו בשמן ושימש לניקוי ולכביסה: ואצרֹף כּבֹר סיגָיִך (ישעיה א, 25) (גם: בּורית, בּורית מכבסים, ביר, ברית)
אנגלית: purity, soap

***

בורן, יסוד כימי אל-מתכתי המוּכָּר בצורה גבישית שחורה, מבריקה וקשה מאוד, ובצורת אבקה צהובה־ירקרקה. מצוי בכמות זעירה בכדור הארץ ונפוץ בעיקר בצורת מינרלים טבעיים. משמש לחישול פלדה, לייצור אמייל וזכוכית בּכוּרים אטומיים. נקודת התכה: co
23.00, נקודת רתיחה: co 2.550, צפיפותו 342., מספרו האטומי 5 ומשקלו האטומי 811.0. מופק באלקטרוליזה של אשלגן כלורי או בחיזור תֶרמי של תרכובות אחרות. סימנו: B
אנגלית: boron

***

1. קֶבֶר: אך אל שאול תוּרד אל ירכתי בור (ישעיה יד, 15); הגופה הורדה אל הבור
2. שטח חפוּר המשמש בית סוהר, מרתף של כלא: וגם פֹּה לא עשיתי מאומה כי שמו אותי בּבור (בראשית מ, 15), "וְאסְּפוּ אסֵפָה אַסִּיר על בוֹר" (ישעיה כד, 22)
אנגלית: grave, prison

***

החֵלק הנמוך של אולם התאטרון בקַדמת הבמה, שהוא עמוק יותר ומשמש למקום התזמורת והלחשנים
אנגלית: pit

***

1. [תמ] חסַר כל השכלה פורמָלית; אַנאלפַבֵּית, לא תרבותי, פרימיטיבי, עם הארץ: אין בּוּר ירא חֵטא (אבות ב, ו)
2. [עח] חסַר רקע בתחוּם יֶדע מסוים: מכיוון שאני בור בנושא מחשבים, ביקשתי את הדרכתו של איש מקצוע
3. [תמ] (בהשאלה) שלא עובַּד, לא נֶחרַש ולא נזרע: שדה בּוּר שאינו חרוּש (רש"י בראשית מז, 19); שדה זה היה בעבר שטח בוּר
אנגלית: ignorant, fallow

***

ראה: בורר

***