ברית

1. [תנ] הֶסכֵּם של קֶשֶר הָדוּק המתבַּטא בדרך-כלל בעזרה הדדית, חוזה ידידוּת: ויכרֹת יהונתן ודוִד ברית (שמואל א' יח, 3); כורתי בריתות עושין מחיצה מכאן ומחיצה מכאן ועוברים בינתיים (רש"י דברים כט, 11); הברית בין שניהם הופרה
2. [תמ] כּינוי לברית המילה: צריך שיקדים ברית לתורה (ברכות מח:); על בריתך שחתמת בבשרנו (רש"י ברכות, מח); אותן שהפגימו בריתם ולא נתעסקו בפרייה ורבייה (ספרות ימי הביניים)
3. [עח] סוג של התקשרות בין שתי יחידות מדיניות עצמאיות או יותר): ברית נאט"ו
4. הברית בין עם ישראל לֵאלוהיו. היא נכרתה בראשונה - עם אברהם, בשנייה - בהר סיני, ובשלישית - בערבות מואב (עם הדור החדש שנכנס לארץ). סמלה - ברית המילה, ולפני כן - ארון הברית

***

לשון שבועה: אמר לי בריתו הן הן הדברים שנאמרו לו למֹשה בסיני (פסחים לח:)

***

ראה: בורית

***

ראה: בּורית

***