1. [תמ] קובֵע מועֵד מאוּחר יותר (לישיבה, לִמסיבה וכד'): תשעה באב שחל להיות בשבת היה ודחינוהו לאחר השבת (מגילה ה)
2. [עח] מַבּיעַ אי-הַסכָּמה: הוא דחה את ההצעה
3. [תמ] מַרחיק, מסלק: חָבֵר ונעשָׂה גבאי דוחין אותו מחבֵרוּתו (תוספתא דמאי ג, ד)
4. [תנ] דוחף, הודף: דָחֹה דחיתני לנפֹּל וה' עזָרָני (תהילים קיח 13)
אנגלית: postpone; reject; turn down
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה