דולק פירוש

1. [תנ] בּוער, אוחזת בו אֵש: והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם (עובדיה א 18); עששית שהייתה דולקת והולכת כל היום כולו (ברכות נג)
2. [תנ] לוהט, לוהב: שפתים דלקים (משלי כו 23)
3. [תמ] מֵאיר: הנר דולק ומפיץ אור בחדר
4. [עח] (מכשיר חשמלי) נמצא בִּפעוּלה: הרַדיו דולק ונשמעת ממנו מוזיקה
5. [עח] (בהשאלה) נרגש, מתלהב: הוא דולק מהתרגשות
6. [עח] (במַחשְבים) מצב שיש בו מעבר של זרם חשמלי. מיוּצג על-ידי הסִפרה הבּינָרית 1
אנגלית: on

***

(אחרי) רודף, רץ כדי להַשׂיג: מה פִּשעי, מה חטאתי כי דלקת אחרי (בראשית לא 36); ניידת המשטרה דולקת אחרי מכוניתו של הנמלטים
אנגלית: pursuer, chaser

***