1. [תנ] חבטה על ענפי עץ הזית במקל כדי להשּׁיר את הפירות: כִּי תַחְבֹּט זֵיתְךָ, לֹא תְפַאֵר אַחֲרֶיךָ (דברים כד, 20)
2. [יב] הכּאה, הצלפה: מפני שנחבטת חביטה רבה (רד"ק; ישעיה ל 13); האיש נתקל באבן ונחבט חביטה קלה ברגלוֹ; חביטת ערבות בהושענא רבה (שים לב להבדל בין חֲבִיטָה לבית
חֲבִיתָה)
אנגלית: beating, striking
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה