חרדה פירוש

1. [תנ] פחד, דאגה, בהלה: חרָדה גדולה נפלה עליהם, ויברחוּ בהֵחָבֵא (דניאל י, 7); שתי חרָדות חרד יצחק (תנחומא פרשת תולדות)
2. [עח] (בפסיכולוגיה) פחד שיש בו כדי לשתק פעולה. הפחד הוא תגובה נורמלית לנוכח סכנה מוחשית או צפויה, אך אם הוא מוגזם הוא עלול להיות סימן למחלת נפש
3. [תנ] טִרחה, דאגה, שקידה מרוב יראת כבוד: הנה חרדת אלינו את כל החרָדָה הזאת (מלכים ב' ד, 13)
4. [עח] (בלמידה) דחף שנִיוני או מוּתנֶה המיועד להניע תגובת הימנעות
5. [עח] (בתיאוריה הפרוידיינית) מנגנון הגנה הפועל כאיתות לסכנה נפשית פוטנציאלית במקרה של מימוש משאלה לא מוּדעת

באנגלית: trepidation, worry, anxiety

***

ראה: חָרֵד

***