1. אָבדַן התִקווה; מַפַּח נפש, אכזבה: יֵיאוּש בעלים (מלמצוא אבדה) שאבוּד ממנו ומכל אדם (ירושלמי בבא מציעא ח, ב); שנולד לו בן אחר היֵיאוּש (מורה נבוכים); החולה נתקף יֵיאוּש ואינו מאמין שיַחלים
2. (בהלכה) מצב משפטי בו אדם מאבד תקווה ממציאת חפץ שאבד לו, ובכך הופך החפץ להיות הפקר
אנגלית: despair, depression, dejection
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה