כופר פירוש

1. [תמ] מַכחיש (אשמה וכד'), אינו מודה בתביעה שנתבע: טענו כלים וקרקעות, והודה בכלים וכפר בקרקעות (שבועות ו, ג)
2. [תמ] מי שאינו מאמין באלוהים ושולל את עיקרי הדת: אמר לו כופר לרבן גמליאל: אלוהיכם גנב הוא (סנהדרין לט.); האינקוויזיציה רדפה את הכופרים (בלועזית: אתאיסט)
3. [תנ] מורח, מצַפֶּה, מחַפֶּה, מכַסֶה, כאמור בפסוק: "וכפרתּ אֹתה מבית וּמחוּץ בּכֹפר" (בראשית ו, 14)

אנגלית: to deny, to disavow

***

1. [תנ] תשלום לשם הצלה מצרה: אם כֹּפר יוּשַת עליו, ונתן פדיון נפשו (שמות כא, 30-29); ולא תקחו כֹּפר לנפש רֹצח, אשר הוא רשע למוּת (במדבר לה, 31)
2. [עח] תשלום בגין עברה שבוצעה, במקום דין פלילי: הנישום שילם כופר משום שהעלים הכנסות
3. [תמ] סכום שמשלם מי ששורו או בהמה אחרת שלו הרג אדם מישראל למשפחת הנפטר
4. [תנ] תמורה, תחליף: כּפר לצדיק רשע ותחת ישרים בוגד (משלי כא, 18)
5. [עח] תשלום בעקבות סחיטה: הנחטף שילם כופר עבור שחרורו

אנגלית: ransom

***

1. חינה, צמח ממשפחת הכָּפריים שפרחיו ריחניים לבנים או צהובים־ אדמדמים, עליו משמשים לנשות המזרח לצביעת כפות ידיהן, ציפורניהן או שערותיהן בצבע חום־אדום, הידוע בשם חֵנָה: אשכול הכֹּפר דודי לי בכרמֵי עין גדי (שיר השירים א, 14)
2. עטרן, חֵמָר המשמש חומר לאיטום: עשה לך תֵבת עצי גפֵר... וכפרת אותה מבית ומחוץ בכֹּפר (בראשית ו, 14)
3. חומר ריחני המופק מקליפת עץ הקַמְפוֹר ומשמש לרפואה ולתעשייה
4. כְּפָר או עיָירה שאינם מוקפים בחומה, כאמור בפסוק: "מעיר מבצר ועד כֹּפֶר הפְּרָזי" (שמואל א' ו, 18)

***

ראה: מכוּפָּר

***