לחם פירוש

שורש של הערכים: הַלחָמה, לוחֵם, לָחוּם, לחימה, לֶחֶם, לָחמה (קרי: לו-), לַחמי, לַחמית, לַחמָן, לַחמָנית, לַחֶמֶת, מוּלחָם, מַלחים, מַלחֵם, מִלחָמה, מִלחֶמֶת, נִלחָם

***

נֶתֶך ממתכת או סַגסוגֶת של אָבָץ, נחושֶת בּדיל או של עופֶרֶת המשַמֵש להלחמת חֶלקֵי מתכת ולפעמים להלחמת חלקים אַל־מתכתיים

***

משתה, סעודת רעים: "עבַד לְחֵם רַב לרברבנוהי" (דניאל ה, 1)
אנגלית: feast

***

מלחמה, התנפּלוּת: "יבחר אלהֹים חדָשים אָז לָחֶם שְעָרִים" (שופטים ה, 8)
אנגלית: war

***

1. מאפֵה בָּצֵק המיוצר מקמח, משיפון, משיבּולֶת שוּעָל, משׂעורה, מחיטה, מאורֶז, מסויה, מתפּוּחֵי אדָמה וּמתירָס. הלחם הוא המזון העיקרי בתזונת האדם
2. מזון, אוכֶל: נֹתֵן לֶחֶם לכל בּשׂר (תהילים קלו 25); כל דבַר מאכל קרוּי לֶחֶם (רש"י בראשית לא 54)
3. (ובהשאלה) כינוי למזון ולכל מאכל הראוי לאדם ולחי: "וּמלכִּי צֶדֶק... הוֹציא לחם וְיָיִן" (בראשית יד, 18). (ראה: מאכל)
4. (בהשאלה) בָּשׂר, שהוא לֶחם ה': את קרבני-לַחמי, רֵיחַ ניחֹחי תִשמְרוּ להַקריב לי בּמועדו (במדבר כח 2); ואיך אוכל להכיל אש תכַלֶה לַחמי? (מלשון הפיוט)
5. (בהשאלה) תבואה, כינוי מליצי לחיטה: ארץ ממנה יצא לָחֶם (איוב כח 5)

***

1. (בהשאלה) פַּרנָסה: הייתה כאניות סוחר, ממרחק תביא לַחמה (משלי לא 14)
2. כינוי לסעודה: וַיָבֹא אהרֹן וכֹל זקני ישראל לֶאכָל לֶחֶם עם חֹתֵן משה (שמות יח 12); כל סעודה קרויה לֶחֶם (רש"י ויקרא כא 17)
3. מזון, צֵידה: "ולחם תבואת האדמה" (ישעיה ל, 23)

***

חומר החיים בצומח: "נשחיתה עץ בלַחמו" (ירמיה יא, 19)

***

ראה: לוֹחֵם

***

ראה: לחוּם

***