1. [תנ] דִיוּר, ישיבת קֶבַע במקום: כִּי רָעוֹת בִּמְגוּרָם בְּקִרְבָּם (תהילים נה, 16);
2. [תנ] חיים, שהִייתו של אדם על-פני האדמה: יְמֵי שְׁנֵי מְגוּרַי (בראשית מז, 9);
3. [עח] דירה, משכּן או מחסה שאליהם אדם מתכּוון לשוּב בקביעות, בּניגוּד למקום בּיקוּר ארעי: המגורים של משפחתי הם בקיבוץ;
4. [עח] בּניין המשמש למגוּרים: מגוּרֵי הסטודנטים נמצאים מאחורי בנייני הלימוד;
5. [עח] תאי אנייה לשיכּוּן הספּנים;
6. [עח] הפעולה או העובדה של היות גר במקום, בדרך כלל ישיבת קבע
אנגלית: dwelling
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה