1. [תנ] מסגרת חברתית מאורגנת של אנשים, המצויים בשטח אדמה מוגדר ונתונים בשלטון מרכזי מחוקק ועצמאי. בידי המדינה מצויים משאבים ועצמה כלכלית: רבָּתי בגויִם שָׂרָתי בַּמדינות הָיתה לָמַס (איכה א 1); הכּול כמנהג המדינה (כתובות ו, ד)
2. [עח] הארגון הפוליטי המקיים את הבסיס לממשלה אזרחית; הכוח האזרחי העליון
3. [עח] הפעולות, הפעילות או ענייני הממשלה או החוגים השליטים בארץ: חוקי המדינה
4. [תמ] ארץ ישראל וירושלים, חוץ מן המקדש: פֵּרות בירושלים וּמָעות בַּמדינה (מעשר שני ג, ד)
5. [תמ] עיר, כּרך: מעשה בּרבֵּי שמעון בן גמליאל... ולָעזָה עליו כּל המדינה (פסחים נא.)
6. [תנ] מחוז, גליל, נָפה: ואֵלֶה רָאשֵי המדינה אשר ישבו בירושלים (נחמיה יא 3)
אנגלית: state, country, district, province
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה