1. [תנ] שֶטח חַקלָאי נטוּע עצים
2. [תנ] שטח המיועד לנטיעת כרמי גפן, כאמור בפסוק: "לְעִי השדה למַטָּעֵי כָרֶם" (מיכה א, 6)
3. [תנ] נטיעה, שתילה: נצר מטעי מעשה ידי להתאפר (ישעיה ס, 21)
4. [תמ] (בהשאלה) מוצָא, מָקור, רֵאשית: מהיכן הוא מטעך - לא מן הגרים? (מדרש רבה במדבר ה)
אנגלית: plantation, origin
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה