מכתש פירוש

1. [תנ] קערה או כלי דמוּי כּוס עמוקה לִכתוש בו חומרי אכילה, כגון גריסים או קָפֶה וכד': אִם תִּכְתּוֹשׁ-אֶת-הָאֱוִיל בַּמַּכְתֵּשׁ בְּתוֹךְ הָרִיפוֹת בַּעֱלִי לֹא-תָסוּר מֵעָלָיו אִוַּלְתּוֹ (משלי כז, 22); פולֵי הקפה נכתשו במכתש לאבקה
2. [תנ] (בגאולוגיה) עֵמק מוּקף מכל צדדיו בהרים תלוּלים: הֵילִילוּ יֹשְׁבֵי הַמַּכְתֵּשׁ (צפניה א, 11): בנגב יש לנו מספר מכתשים בהם: מכתש רימון, המכתש הגדול והמכתש הקטן
3. [עח] (ברפואה) כל אחד מהשקָעים בלֶסת ששורשי השיניים תחוּבים בהם
4. [תמ] גוּמה, שֶקַע: שקע גומה בעין השקע שבמכתש (תוספתא כלים בבא מציעא ז, ח)
5. [עח] (בהשאלה) בור שנוצר בקרקע לאחר התפּוצצוּת פגז וכד'
אנגלית: mortar; crater; alveolus

***