1. [תנ] נותן
הלוואה, סכוּם כֶּסף לאַחֵר כדי שיַחזיר לו לאַחַר זמן סכוּם שווה (או גדול ממנו לפי הֶסכֵּם): אִם כֶּסֶף תַּלְוֶה אֶת עַמִּי אֶת הֶעָנִי עִמָּךְ לֹא תִהְיֶה לוֹ כְּנֹשֶׁה לֹא תְשִׂימוּן עָלָיו נֶשֶׁךְ (שמות כב, 24); לא יאמר אדם לחברו: הלווני כור חטים, ואני אתן לך לגורן (בבא מציעא ה, ט); הבנק הלווה לו כסף כדי שיוכל לקנות דירה
2. [תמ] מלַוֶוה, נותן ליווי: כל הרואה המת ואינו מלווהו עובר משום, 'לועג לרָש חֵרֵף עושהו', ואם הִלווהו... עליו הכתוב אומר: 'מלווה ה' חונן דל' (ברכות יח.)
3. [עח] הצד שהסכים להעמיד לרשות צד שני (הלווה) רכוש מסוים, בדרך כלל כסף, לצורך שימושו הזמני תוך הסכמה הדדית שהרכוש יוחזר
אנגלית: lender