1. [תנ] מורֶה, מַקנֶה השׂכּלה, דעת, מַרגיל: ״וְלַמֵּד אֹתָם הַשְכֵּם וְלַמֵּד״ (ירמיה לב, 33); ״ראֵה לִמַדתי אתכם חוקים ומשפטים״ (דברים ד, 5); ״ואיני מלמד את בני, אלא תורה״ (קידושין ד, יד);
2. [תמ] טועֵן (לִזכוּת או לחובה של נידון), בביטויים: מלַמֵד זכות, מלַמֵד חובה: ״המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה״ (סנדהרין ד, א);
3. [תנ] מחַנֵך, מאַמֵן: ״לִמדוּ לשונָם דַבֶּר שקר״ (ירמיה ט, 4); ״לעולם ילַמֵד אדם עצמו להשכים ולהערב״ (הוריות יג:); הוא לימד את עצמו להיות נעים הליכות עם הבריות
אנגלית: teach, educate
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה