מלמד פירוש

1. [תנ] מורֶה, מַקנֶה השׂכּלה, דעת, מַרגיל:
״ראֵה לִמַדתי אתכם חוקים ומשפטים״ (דברים ד, 5); ״ואיני מלמד את בני, אלא תורה״ (קידושין ד, יד)
אנגלית: teach, educate
.
2. [תמ] טועֵן (לִזכוּת או לחובה של נידון):
לדוגמה בביטויים: מלַמֵד זכות, מלַמֵד חובה: ״המלמד זכות אינו יכול לחזור וללמד חובה״ (סנדהרין ד, א)
אנגלית: claim, advocate
.
3. [תנ] מחַנֵך, מאַמֵן:
״לִמדוּ לשונָם דַבֶּר שקר״ (ירמיה ט, 4); ״לעולם ילַמֵד אדם עצמו להשכים ולהערב״ (הוריות יג:); הוא לימד את עצמו להיות נעים הליכות עם הבריות
אנגלית: educator, trainer

***

מורֶה, מי שמַקנֶה השׂכּלה:
״מכל מלמדי השכלתי״ (תהילים קיט, 99); ״ותיקן שיהיו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה״ (בבא בתרא כא.); ״מוליכין את הקטן ממלמד למלמד אַחֵר שהוא מָהיר ממנו״ (רמב"ם)
אנגלית: teacher, tutor

***

1. (במלעיל) מורֶה בּ"חֶדֶר" (בעיקר בּסִפרוּת מזרח אירופה):
המלמד עוסק בהוראת חומש וגמרא לילדים
.
2. כינוי של זלזול ובּיטוּל למורֶה
אנגלית: teacher, educator

***

מַקֵל ארוך שקצהו מחוּדָד, כעין דָרְבָּן (חוד מתכתי):
משמש לצידוד ולזֵירוּז בּהֵמה בזמן שהיא חורֶשת: ״ויך את הפלשתים... במַלמַד הבָּקָר" (שופטים ג, 31); מה יתחַכַּם תומך מַלמָד (בן סירא לח, כז)
אנגלית: shepherds staff

***

***