1.[תנ] נסדק, נַעשֶׂה בּו בֶּקע, נֶחתך: ״ותִבָּקַע האדמה... ותבלע אות״ם (במדבר טז, 32-31); ״שמא ייבָּקַע הנוד״ (חולין 31); הקיר נִבקַ;ע
2. [תנ] פּורץ ויוצא: ״נִבקעוּ במדבר מים״ (ישעיה לה 6); האפרוח נִבקַע מן הביצה;
3. [תנ] נפרָץ, נלכָּד, נכבָּש: ״ויחזק הרעב בעיר... ותִבָּקַע העיר״ (מלכים ב' כה, 4-3); בדקה התשעים נִבקַע השער;
4. [תמ] נִקרע לגזרים, נִטרף: ״בין הרועה ובין הזאב נִבקַע השה״ (מדרש רבה שמות ה)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה