1.[תנ] (באדם) תובע מן הלווֶה את חובו, דורש את חובו: בחוץ תעמוד והאיש אשר אתה נֹשֶה בו יוציא אליך את העבוט החוצה (דברים כד 11); לאדם שנושֶה בחברו מָנֶה (ראש השנה יז); או מי אשר יש לו נושים יִנשו בו (ספרות ימי הביניים)
2. [תנ] (את) שוכח: ותזנח מִשָלום נפשי נָשיתי טובה (איכה ג 17); אבותינו אמרו נָשינוּ טובה, אנו אפילו בעינינו לא ראינו (נדרים נ:); ואל תִנשי פרידָתֵך ידידֵך (מלשון הפיוט)
3. [תמ] זז ממקומו, נֶעתק: למה נקרא שמו גיד הנָשֶה? שנָשה ממקומו ועלה (חולין צא.)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה