1.[עח] (דֵעה, כלל, שיטה, עֶמדה, צְעדים וכד') מוחזק, אחוּז: צעדים נקוטים; כללים אלה יהיו נקוטים בידך
2. [תמ] מאוּס, שׂנוּא (ספרותי): מנהג שבעולם, אדם אוכל צחנה... ונפשו נקוטה עליו ממנה (ילקוט שמעוני משלי תתקלב); בשל התנהגותה המאוסה נהייתה עד מהרה נקוטה עליו
3. [עח] רגוּז (ספרותי): אדם נקוט צריך להירגע בטרם יחייך
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה