1.[תנ] עולה באֵש, מובער באש: וכל חטאת... לא תאכל, באש תִשָׂרֵף (ויקרא ו 23); רבי, מה אתה רואה? אמר להם: גווילין נִשׂרָפין ואותיות פורחות (עבודה זרה יח.); הנסקלים על אהבתך, הנִשׂרָפים על עדותיך (מלשון הפיוט); גזע העץ נִשרף
2. [עח] [ת'] שרכושו נשרף (ספרותי): אדם נשרף אין לו עוד דבר בעולם לבד מחייו
אנגלית: burned
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה