1.[תנ] עולה באֵש, מובער באש: וכל חטאת... לא תאכל, באש תִשָׂרֵף (ויקרא ו 23); רבי, מה אתה רואה? אמר להם: גווילין נִשׂרָפין ואותיות פורחות (עבודה זרה יח.); הנסקלים על אהבתך, הנִשׂרָפים על עדותיך (מלשון הפיוט); גזע העץ נִשרף
2. [יב] נצרָב: ככלי חרס שלא נשרף בכבשן (רש"י, ברכות יט); ידו נִשׂרפה מן המים הרותחים
3. [עח] [ת'] שרכושו נשרף (ספרותי): אדם נשרף אין לו עוד דבר בעולם לבד מחייו
4. [עח] (בהשאלה) אדם בעל תפקיד סודי הנחשׂף ליריב ועליו לעזוב את תפקידו (עממי): איש המוסד בארצות ערב נחשף ונשרף
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה