1.[תמ] העברה לידי אַחֵר, מסירה, מַתָן: "וכתב ונתן" - מה נתינה בתלוש, אף כתיבה בתלוש (תוספתא גיטין ב, ד); נתינת דבר על ידו (רש"י בראשית מט 24); נתינת שי
2. [עח] אזרחית (נקבה של נָתין): אישה זו היא נתינת כבוד בארצנו
3. [תמ] בִּתו של עֶבד בבית האלוהים: איסור קדושה: אלמנה לכוהן גדול גרושה וחלוצה - לכוהן הדיוט ממזרה ונתינה - לישראל (יבמות ב, ד); הבא על הנתינה יש לה קנס (ירושלמי כתובות ג, א)
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה