עושק פירוש

1. מקַפֵּח עובֵד על-ידי שאינו משַלם לו שָׂכָר הוגֵן וכד', מנַצל : לא תַעשֹק את רעך (ויקרא יט 13); בדבר הזה עשַקתיך (מדרש רבה בראשית פז); יָפוּ פרחיה מאוד, עד אחשוב כי כוכבי אל הייתה עושֶקֶת (מלשון הפיוט)
2. גוזל, שודד, מֵציק ולוחץ: ואת מי עָשַקתי את מי רַצותי ומיַד מי לקחתי כֹפר? (שמואל א' יב 3)
3. מקַפֵּחַ, מנַצֵל, חי על חשבון מישהו, כאמור בפסוק: "ביָדוֹ מֹאזנֵי מִרְמָה לַעשֹק אָהֵב" (הושע יב, 8)
אנגלית: exploit, abuse

***

1. [תנ] מי שגוזל, שודד, מי שמקבל דבר בדרך לא הוגנת: דינו לבוקר משפט והצילו גזוּל מיד עושֵק (ירמיהו כא 12); "מרוב עשוקים יזעיקו" אלו הנעשקים "ישועו מזרוע רבים" אלו העושקים (מדרש רבה בראשית לא)
2. מי שמסרב להחזיר רכוש לבעליו, אף אם הגיע אליו בדרך חוּקית (בניגוד לגַזלן ולגַנב)
3. [תנ] מי שחייב כסף למישהו כמו לווֶה, או שׂוכֵר
אנגלית: robber, thief

***

1. [תנ] ניצול קשה וקיפוח בעיקר בתחום ממון (בנושׂא שׂכרו של העובד): והשיב את העֹשֶׁק אשר עָשָק (ויקרא ה 23)
2. [תנ] גֶזֶל, חָמָס, קיפּוּחַ, רַמָאוּת, ניצוּל: עָשַק עֹשֶק גָּזַל גֶּזֶל אָח (יחזקאל יח, 18), אל תִבטחוּ בעֹשֶק ובגָזֵל על תֶהבָּלוּ (תהילים סב 11)
3. [עח] (במשפטים) מעשה שהוא עילה לתביעה במשפט פלילי או אזרחי שעניינו ניצול מצוקה של אדם כדי לקבל ממנו כסף או שירותים. קבלת דבר בדרך לא הוגנת.
אנגלית: exploitation; oppression

***