עטרה פירוש

1. כּתר, תכשיט עגול מִזָהב או מִכֶּסף שמַניחים על ראש המלך: וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (זכריה ו 11); אין בה משום עטָרה לכלות (ירושלמי שבת ו, א)
2. (בהשאלה) כָּבוד, יקָר, הדר: אֵשֶׁת חַיִל עֲטֶרֶת בַּעְלָהּ (משלי יב 4); האבות עטָרה לבנים והבנים עטָרה לאבות (מדרש רבה בראשית סג)
3. סמל לעושר ואושר בחיים: עֲטֶרֶת חֲכָמִים עָשְׁרָם (משלי יד, 24)
אנגלית: crown, tiara, coronet

***

1. [תמ] רצוּעה העשׂוּיה מִכֶּסף או מִזָהב התפוּרה אל השָׂפה העליונה של הטַלית: מנהג יפה הוא מנהג ארצות הישמעאלים, שאין עושין עטרות לטליתות (ספרות ימי הביניים)
2. [תמ] זֵר, מִקלעת לקישוּט: פרכילי ענבים וַעטָרות של שובלין, יינות, שמנים וסלתות (תוספתא תמורה ד, ד)
3. [עח] קַו המִתאָר, הניתן לחלקים בולטים
אנגלית: bouquet; contour

***

1. [עח] (בבוטניקה) עטיף פנימי המחוּבּר אל העטיף החיצוני, כגון בנַרקיסים
2. [עח] (באסטרונומיה) ההילה המַקיפה את השֶמש בזמן הליקוּי
3. [עח] קבוצת טבָּעות קטנות בצבעי הקֶשת, המַקיפה את השמש, את הירח או מאור אחֵר כשהם מכוסים על־ידי ענן קלוש, עֵקב עקיפת טיפות מים רבות
4. [תמ] (באדריכלות) הבליטה החזיתית-אנכית בחֵלק העליון של הכַּרכּוב, מעל עיצוב הבסיס: ושרשרות של זהב היו קבועות בתקרת האולם, שבהן פרחי כהונה עולין ורואין את העטרות שבחלונות (מידות ג, ח)
אנגלית: perianth; corona

***

1, [תמ] ראש איבַר הזַכרוּת של האדם: אלו הן ציצין המעכבין את המילה: בשר החופה את רוב העטרה (שבת יט, ו); והעראה זו נחלקו בה רבותינו, יש אומרים: זו נשיקת שַמש ויש אומרים: זו הכנסת עטָרה (רש"י ויקרא כ 18)
2. [תמ] כּינוי לפִטמת שַד האישה: סימני בגרות... משֶתַקיף העטרה (נידה מז.)
3. [עח] (בפיזיולוגיה) הקצֶה הבּוּלבּוּסי של הדַגדגן
אנגלית: glans penis

***