1. [תנ] חסַר כֶּסף או אֶמצָעים אחֵרים כּדֵי למַלֵא את צרכיו, דל, אֶביון, קבּצן (כנגד: עָשיר): ואם איש עני הוא לא תשכב בעבֹטו (דברים כד 12); נפש ענייה (רמח"ל)
2. [תנ] מִסכּן, אוּמלל, סובל, עָלוּב: וַאני עָני וכוֹאֵב ישוּעָתךָ אלֹהים תשַגבֵני (תהילים סט 30); את עַם עָנִי תוֹשִיעַ (שמואל ב' כב, 28)
3. [יב] (בּהשאלה) אין בּו הרבה
4. [תמ] נטול נכסים, שעליו להיזָקק למתנות עניים. מי שיש לו סכום שאינו מספיק לִכסוּת ולמזונות לשנה: ארבעה חשובין כַּמֵת: עָני וּמצורע וסומא ומי שאין לו בנים (נדרים סד:) (תנו דעתכם להבדל בין אֲנִי לבין עָנִי)
אנגלית: poor, meager
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה