1.[עח] גורם תחוּשַת שׂרֵפה וגֵירוּי, חורך, שׂורף: החול החם צרב את רגליי היחפות; האש צרבה את אצבעותיי 2. [עח] מחוקֵק, רושֵם על לוּחית מַתֶכת על-ידי חומָרים כּימיים שונים: הצורף צרב את שם הלקוח על גבי תמונת נחושת 3. [עח] מעליב מאוד, פוגע קשה: דבריו צורבים אנגלית: burned, scorched; insulting
כּינוּי לבָחוּר ישיבה, לתלמיד בית מִדרש: ושום רב או צורב לא יתעסק בקידושין שלו, הן לבניו, הן לבנותיו (פוסקים) (ראו: צוֹרְבָא דרַבָּנָן) אנגלית: scholar, Yeshiva student
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה