צרור פירוש

1. [תנ] חבילה, חפצים קשורים יחד: "צרור הכסף לקח בידו" (משלי ז, 20); "והמשׂתַּכֵּר משׂתַּכֵּר אל צרור נָקוּב" (חגי א, 6)
2. [תנ] אֶבן קטנה: "כאשר ינוע בכְּבָרה ולֹא יִפּול צְרוֹר אָרֶץ" (עמוס ט, 9); "בית שמִלאו עפר או צרורות" (אהלות טו, ז)
3. [עח] רֶצף של ירִיות מלחיצת הֶדק אַחת בּנֶשק אוטומָטי: צרור אש נורה לעברנו
4. [תמ] חתיכה, פלח, קֵיסָם, שבָב: "שהיו צרורות מותזין מתחת לרגליה" (בבא קמא ב, א); "הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור" (כלים ח, י)
5. [תנ] דף של חומר כָּתוּב וְחָתוּם לשמירה: "חָתוּם בִּצְרוֹר פִּשְעִי" (איוב יד, 17)
אנגלית: bundle, burst; package

***

1. (במחשבים) קובץ מסמכים או פרוטוקולים שדורשים טיפול דומה והם מאותו זמן, ו\או מקובצים לעיבוד יעיל יותר. (גם: קובץ)
2. (במחשבי הדורות הראשונים) אוסף של כרטיסי ניקוב השייכים לקובץ כרטיסים אחד.
3. בתקשורת: ראה: מנה
אנגלית: deck; batch

***

תהליך כימי בטבע, שבו סלעים סופגים תמיסות של תחמוצת הצורן

***

1. [תנ] קָשוּר, אחוז: "מִשְארתָם צררֹת בשׂמלֹתם על שכמם" (שמות יב 34)
2. [תמ] נָתוּן בתוך צרור: "כל חמתות צרורות, טהורות" (כלים כו, ד)
3. [תמ] עטוּף: "מאתיים זוז צרורים לי בסדיני" (ראש השנה כב:)
4. [תנ] (בּהשאלה) שָמוּר, קיים: "צָרוּר עוֹן אפרַים צְפוּנָה חַטָּאתוֹ" (הושע יג, 12)
אנגלית: wrapped up; buried

***