צרור

1. [תנ] חבילה, חפצים קשורים יחד: צרור הכסף לקח בידו (משלי ז 20); והמשׂתַּכֵּר משׂתַּכֵּר אל צרור נָקוּב (חגי א, 6)
2. [תנ] אֶבן קטנה: כאשר ינוע בכְּבָרה ולֹא יִפּול צְרוֹר אָרֶץ (עמוס ט, 9); בית שמִלאו עפר או צרורות (אהלות טו, ז)
3. [עח] רֶצף של ירִיות מלחיצת הֶדק אַחת בּנֶשק אוטומָטי: צרור אש נורה לעברנו
4. [תמ] חתיכה, פלח, קֵיסָם, שבָב: שהיו צרורות מותזין מתחת לרגליה (בבא קמא ב, א); הכניס ידו לתוך פיו ליטול את הצרור (כלים ח, י)
5. [תנ] דף של חומר כָּתוּב וְחָתוּם לשמירה, כאמור בפסוק: "חָתוּם בִּצְרוֹר פִּשְעִי" (איוב יד, 17)
אנגלית: bundle, burst; package

***

1. (במחשבים) קובץ מסמכים או פרוטוקולים שדורשים טיפול דומה והם מאותו זמן, ו\או מקובצים לעיבוד יעיל יותר. (גם: קובץ)
2. (במחשבי הדורות הראשונים) אוסף של כרטיסי ניקוב השייכים לקובץ כרטיסים אחד.
3. בתקשורת: ראה: מנה
אנגלית: deck; batch

***

תהליך כימי בטבע, שבו סלעים סופגים תמיסות של תחמוצת הצורן

***

1. [תנ] קָשוּר, אחוז: מִשְארתָם צררֹת בשׂמלֹתם על שכמם (שמות יב 34)
2. [תמ] נָתוּן בתוך צרור: כל חמתות צרורות, טהורות (כלים כו, ד)
3. [תמ] עטוּף: מאתיים זוז צרורים לי בסדיני (ראש השנה כב:)
4. [תנ] (בּהשאלה) שָמוּר, קיים: צָרוּר עוֹן אפרַים צְפוּנָה חַטָּאתוֹ (הושע יג, 12)
אנגלית: wrapped up; buried

***