1. [תנ] חושֶך, אפֵלה - בעיקר מֵחמַת הִצטָרפוּת עננים כּבֵדים או עָשן: אַלבּיש שָמַיִם קַדרוּת (ישעיה נ 3); ושחק העטה קדרות וסהר כאילו מת (מלשון התפילה); קדרות השמים העכירה את רוחה
2.[יב] עַצבוּת, דִכדוּך, מָרה שחורה: אֵיך אֶחדַל מִמותקי ולי יֵאות מעיל קַדרוּת (מלשון הפיוט); אכזבתו היא הסיבה לקדרותו
אנגלית: gloom, sadness
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה