1. (פּרי, פֶּרח וכד') תָלוּש מן הצֶמח: עוללות קטוּפין ולא טובים למראה (פרקי דרבי אליעזר כט.); נתָנָני כּציץ נובֵל בּיַעַר ובין חוחים כשושנה קטופה (מלשון הפיוט); פרחים אלה קטופים מגינתי
2. חָפוּז, חָטוּף, מהיר: אָמֵן קטוּפָה (ירושלמי ברכות יב, ג); צחוק קטוף התגלגל מתוכי למשמע הבדיחה