רוח פירוש

שורש של הערכים: הַרוָוחה, מוּרוָוח, מרַוֵוחַ, מרוּוָח, מִרוָוח, מַרוִויחַ, מִתרַוֵוחַ, רֶוַוח, רָוֵוחַ, רָווּחַ, רווֵחַ, רוָוחה, רוּחַ, רוּחָני, רוּחָנִיוּת, ריווּחַ

***

רואֶה חֶשבון

***

1. תנוּעת האוויר כתוצאה מחלוקה בלתי אחידה של הלחץ האטמוספרי: ויעבֵר אלוהים רוח על הארץ (בראשית ח, 1); משיב הרוח ומוריד הגשם (תפילה, על פי תענית א, א); רוח מזרחית חמה פגעה בשתילים הרכים
2. אוויר, אחד מארבּעת יסודות הבּריאה (לפי הקַדמונים): שאפו רוח (ירמיה יד, 6); ארבעה גופים הללו אש ורוח ומים וארץ הם יסודות כל הנבראים (רמב"ם יסודי התורה ד, א)
3. צד: מארבע רוחות בואי הרוח (יחזקאל לז, 9)
אנגלית: wind, breeze; air

***

1. [עח] תחוּם המוּפשט, תחוּם השֵׂכל והמוּסר (כּנֶגד: חומֶר)
2. [עח] (בהשאלה) נשמה, כוחות נפש
3. [תנ] דמיון, ריק. כמו בצירוף "איש הולך רוח" (מיכה ב, 13).
4. [עח] נשמה של מת, או יצור שלא מן העולם הזה: הבית על ההר הוא רדוף רוחות
אנגלית: soul, spirit

***

ראה: רָוֵוחַ

***

ראה: רֶוַוח

***

ראה: רוֹוֵחַ

***