תחש פירוש

1. [תנ] מין חיה שהדעות על זיהוּיהּ המוחלט חלוקות. עורות תחשים שימשו לכיסוי אוהל מועד ולייצור נעליים ויש הסבורים שעור תחש הוא עור בעיבוד מיוחד: ועל מִזבַּח הזהב יפרשו בגד תכֵלת וכִסו אותו במִכסה עור תחש (במדבר ד 11); ואֶנעלֵך תחש (יחזקאל טז 10) (להרחבה ראה מילון המקרא)
2. [עח] יונק יַמי הדומֶה בצוּרתו החיצונית ללִוויָיתָן - בַּעל עור עבֶה
3. [עח] יונק מים ממשפחת התחשיים, מסִדרת הסירֵנות הדומה בצורתו לכלב ים. שוכן סמוך לחופי האוקיינוסים ההודי והשקט ולחוף יַם סוּף
אנגלית: dugong

***

כלב בעל מבנה גוף ארוך, שרירי וגמיש. יש לו רגליים קצרות וראש ארוך עם אוזניים צרות. הוא נהנה משמיעה מאוד חדה וחוש ריח רגיש. חושים אלו עזרו לו בזמן צייד שכן עברו הוא היה כלב ציידים. למעשה הכלב פותח בגרמניה על מנת לגרש מכרסמים, אך עם הזמן הוא הפך להיות כלב לוויה, אהוב על ילדים ומבוגרים כאחד שכן הכלב חכם מאוד, אמיץ וחזק. הוא נחשב לכלב מאוד ידידותי, שובב, אוהב להשתולל, ונהנה ממשחקים שונים (מוכר גם בשם כלב נקניק וכן דאקל)
אנגלית: Dachshund

***

שורש של הערך תַחַש

***