תמותה פירוש

1. [תנ] מָוֶות, מיתה, כמו בביטוי: בֶּן תמוּתה: כְּגֹדֶל זְרוֹעךָ הוֹתֵר בְּנֵי תְמוּתָה" (תהילים עט, 11) שסופו לָמוּת - בּעיקר אדם, בּשׂר ודם, אנוש, בן חלוף (כּנֶגד: בֶּן אַלמָוֶות): לשמוע אנקות אסיר לפתח בני תמוּתה (תהילים קב 21); באה לנפשי בלא עתה תמוּתה (מלשון הפיוט)
2. [תמ] כּינוּי לִבהֵמה הנוטה לָמוּת: מוטב שיאכלו ישראל בשר תמוּתות שחוטות, ואל יאכלו בשר תמוּתות נבלות (קידושין כא:)
3. [עח] שיעוּר האנשים המֵתים במָקום מסוּיָם בִּתקוּפה מסוימת תנו דעתכם להבדל בין תְּמוּטָה לבין תְּמוּתָה)
אנגלית: Mortality

***