_ פירוש

פירוש

בָּקִי, בָּקִיא [תמ]

(ב-)
1. מוּמחֶה, יודע דבר על בּוּריו, ידען; יורד לפרטים: בקי בסתרי תורה (ירושלמי כתובות ה, ד); בקיאין לסתֵת (רש"י מלכים א' ה 22); התלמיד הוכיח שהוא בקי בחומר

2. אדם בעל ידע, ניסיון ומיומנות בתחום מסוים.(גם: מנוסה).
אנגלית: expert

דקדוק למילה _

[ת'; בּקיאה, בּקיאים, בּקיאות] <בקי/ה>

ביטויים עם המילה _

← חריף ובקיא

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.

מילים נרדפות למילה _

בָּקי (תוצאה דומה)
אֶקסְפֵּרט , אָמוּן , אַשָף , בֶּן סֶמֶך , בַּר-אוריָין , בַּר- סַמכָא , גָמיר , גַמרָן , הכי , וָתיק , זָקֵן , זָריז , חַד , חָכָם , חָרוּץ , חָריף , יַדעָן , יודֵעַ , יָשָן , לַמדָן , לָמוּד , מאוּמָן , מֵבין , מהֵימָן , מָהיר , מוּבהָק , מוּמחֶה , מוּסמָך , מוּפלָג , מוּרגָל , מורֶה , מיוּמָן , מלוּמָד , ממוּלָח , מנוּסֶה , מָצוּי , מִצטַיֵין , מִקצועָן , מַשׂכּיל , מִתמַצֵא , נָבון , נַעלֶה , סַדרָן , סַמכוּתי , ספֶּציָיליסט , עָרוּם , עַתיק , פּיקֵחַ , קומפָּטֶנטי , רַב , רַב אָמָן , רָגיל , שׂוחֶה , שָנוּן , תַלמיד חָכָם , איש אֶשכּולות , שולֵט [שדה סמנטי: ידע] | ניגודים: בּוּר; מַתחיל, שולייה

חרוזים למילה _

לא נמצאה חריזה לערך _