_ פירוש

1. [תנ] וָלָד של חיה, בֶּן-חיה, חיה צעירה: ״גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן״ (איכה ד, 3); ״ראם לא עמו אבל גוריו נכנסו״ (מדרש רבה בראשית לא); קיבלנו גור כלבים;

2. [עח] כינוי לטירון או לצעיר בתנועה או בארגון: קבוצת גורים נשבעה אתמול אמונים בטקס ההשבעה לתנועה;

3. [תנ] בעל חיים צעיר. כגון אריה צעיר: ״גוּר אריה יהודה״ (בראשית מט, 9); ״נָערו כגוֹרֵי ארָיות״ (ירמיה נא, 38), תַן צעיר: ״גם תַּנִּים חָלצוּ שַד הֵינִיקוּ גוּרֵיהֶן״ (איוב ד, 3)

אנגלית: cub, rookie

***