1. [תמ] קוֹרפּוּס; עצם, מִבנֶה בעל שלושה ממַדים, דבר שתופס מקום בחלל, בעיקר גוף של אדם או של בעל חיים: אף-על-פי שיש סימנין בגופו ובכליו (יבמות קכ); ויהיה גופו שלם (רמב"ם, הלכות דעות ד כ); גופו חסון ושרירי (השווה: גופה)
2. [עח] (בטכניקה) מסגרת, החֵלק העיקרי במכשיר: חלק זה מתחבר לגוף המכשיר
3. [יב] עצם, חומר: הגופים העליונים והגופים המחצביים (ספרות ימי הביניים)
אנגלית: body, corpus
***
[ש"ע; ז'; גוּף-, גוּפים (בספרות גם גוּפות), גוּפֵי-, גוּפו] <גוף>
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
את המילה גּוּף ירשנו מן הארמית בתקופת חז"ל. בחיבורים מתקופה זו צורת הרבים שלה היא גופים (לרוב בסיומת ־ִין על דרך הארמית – גופין). צורת הרבים גופים (גופין) משמשת אצל חז"ל הן במשמע האנטומי (גוף של אדם או של בעל חיים) הן במשמע המושאל 'עיקר' – כגון "גופי תורה", "גופי הלכות". (על פי פרסומי האקדמיה ללשון)
גוּף
[ש"ע]
1. אָדָם , אובּיֶיקט , אורגָניזם , גולֶם , גוּש , גֶרֶם , גֶשֶם , גַשמוּת , דָבָר , חומֶר , חֵפֶץ , טֶבַע הגוּף , יצוּר חַי , מִבנֶה , מִסגֶרֶת , סחורה , עֶצֶם , קורפּוּס , שֶלֶד [שדה סמנטי: מַמָשוּת] | ניגודים: רוּח
. יסוד , עיקָר | ניגודים: סֶפָח
3. גַב , גֵו , גֵווה , גְווייה , גוּפה [שדה סמנטי: גוּף]
4. אגוּדה , איגוּד , אִרגוּן , הִסתַדרוּת , חבוּרה , חֶברה , מוסָד , עמוּתה , קבוּצה [שדה סמנטי: ארגון] | ניגודים: פּרָט
לא נמצאה חריזה לערך _
גוף פרוש | גוף פירוש | גוף מילון | גוף הגדרה מילונית | גוף מילון עברי | גוף מילון אנציקלופדי | גוף אנציקלופדיה | גוף תרגום
גוף פירוש השם | גוף פירוש המילה | גוף משמעות המילה | גוף ביטויים | גוף דקדוק | גוף לשון | גוף ניבים | גוף אטימולוגיה
גוף מילים נרדפות | גוף ניגודים | גוף חריזה | גוף חרוזים | גוף צירופים | גוף פתגמים | גוף ניבים | גוף תחביר
גוף ביטויים | גוף ציטוטים | גוף ראשי תיבות
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה