_ פירוש

פירוש

בָּז [תנ]

(ל-) מזלזל, מלגלג, מבזֶה:
בז לרעהו חסר לב (משלי יא, 12); אל תהי בז לכל אדם (אבות ד, ג); הסדרה האינטליגנטית מוקרנת בטלביזיה לצד סיטקומים מלוקקים שלהם היא בזה במופגן
אנגלית: despise

דקדוק למילה _

[פ'; בָּזה; בָּז, יָבוּז, לָבוּז] <בוז>

ביטויים עם המילה _

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה.

מילים נרדפות למילה _

בָּז
[פ']
1. בּוחֵל , בּוזֶה , חומֵד לָצון , לַגלְגָני , לועֵג , לעגָני , מבַזֶה , מבַטֵל , מגַנֶה , מהַתֵל , מואֵס , מזַלזֵל , מלַגלֵג , מֵליץ , מַעליב , מַצחיק , מצַפצֵף , מֵקֵל (בּכָבוד) , מֵקֵל רֹאש , מקַלֵס , משַׂחֵק , משַקֵץ , מִתלוצֵץ , מתַעֵב , מִתעַלֵם מ- , מִתרַשֵל , נִגעָל , קָץ , שׂוחֵק , שׂונֵא [שדה סמנטי: השפלה] | ניגודים: מכַבֵּד, מַעריך, מַעריץ

2. בּוזֵז , גוזֵל , גונֵב , חומֵס , לוקֵחַ , עושֵק , שודֵד , שולֵל [שדה סמנטי: שָלָל] | ניגודים: מַעניק, מֵשיב

חרוזים למילה _

בּוּזבַּז, בַּז, בָּז, בִּיזְבָּז, יבוּזבַּז, מְבוּזְבָּז, מְנוּבָּז, עַרְבָּז

להרחבה ראה:
אז, בז, ארגז, אווז, זז, מאחז, מותז, וולטז', מוקז, הלז, מרומז, גנז, טופז, מופז, מגורז, מטרז'