_ פירוש

מהפועל הארמי-סורי אמד (=עמד) ושם פירושו: טובל ושט במים. מילה שמקורה ארמית שהיא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. הארמית האריכה ימים יותר מכל לשון אחרת וכבר לפני כ-3000 שנה הייתה שפת הדיפלומטית במזרח התיכון דבר שעזר להתפשטותה. חדרו לתוכה מילים משפות האזור כגון פרסית שהייתה לשון המדינה של פרס, מילים יווניות ועוד. הארמית הייתה לשון מדוברת על ידי היהודים, במיוחד גולי בבל במשך מאות שנים ואף חדרה לספרותנו החל במקרא ועד לתלמוד הבבלי ולמדרשים. בעת החדשה, נטלה העברית מילים רבות מארמית והתאימה אותם למערכת המורפו-פונטית שלה

אַבָדַאי, אָמודַאי, אַשְמְדַאי, בְדַאי, בַדַאי, דַי, וַדַאי, כְדַאי, לְמַדַיי, מִדַיי, עתודַאי, רַפְסודַאי, שַדַי, שָׂדַי, גְדודַאי, בוַודַאי, אמודַאי, גְלִידַאי, יְהודַאי, יְרִידַאי, לַפִידַאי, עַדַאי, תַלְמודַאי, רַדַאי, אֵין סָפֵק מוצִיא מִידֵי וַדַאי, בַר אָמודַאי, תופֵס אֶת הַוַדַאי