1. [תמ] צוּרה עממית של אָב (הורֶה)
2. (מילולית בארמית: האָב) אבי (הצירוּף המיוּדע "האבּא" אינו תִקני): שיבוא אבא ויאכל עמנו בסעודה (נדרים ה, ו); אבא הלך לעבודה
3. [עח] כּינוּי לכומֶר, לנזיר: אבא מיכאיל
4. [עח] תואר כָּבוד לאדם, כגון - אבא שאול - מקביל ל"רבי"
5. [תמ] כּינוּי לאֵל כּאָב
6. [עח] כינוי חיבה וידידות כללי וסתמי לכל אדם (עממי)
***
[ש"ע, ז', אַבָּאים (בִּלשון הילדים)]
מקור המילה _ (אטימולוגיה)
'אבא' היא מילה ייחודית בהיותה מלעילית-ארמית. בארמית האל"ף בסוף המילה מקבילה לה"א היידוע בעברית. במקור ההגייה הייתה ava הדגש באות בי"ת באה, כנראה, בהשפעת הדגש במילה אמּא. ארמית היא לשון שמית המדוברת באזורים מסויָמים עד היום, בדיאלקטים שונים. להלן פרסום של האקדמיה ללשון בנדון: הצורות סַבָּא (במקור סָבָא) וסָבְתָא מקורן בארמית, והן משמשות לצד מקבילותיהן העבריות סָב וסָבָה. כשם שבצורת הזכר סבא עוברים ברבים לעברית – סָבִים (ולא סָבֵי או סבָיָא), כך גם במילה סבתא – סָבוֹת (ולא צורות הרבים הארמיות סָבָתָא או סָבָתָן). וכשם שבלשון התקנית איננו אומרים "אַבָּאִים" אלא אָבוֹת (מן אָב), כך גם נאמר סָבָתִי ולא "סבתתי", סָבוֹת ולא "סבתות".
אַבָא, אַלִיבָא, אָמֶבָה, בַבָא, בומְבָה, גַמְבָה, גַרְדֵרובָה, חוחובָה, טובָה, טְיובָה, יַמְבָה, לַבָה, סַבָא, סַבַבָה, סַמְבָה, סְנובָה, עַמְבָה, קובָה, קָטָקומְבָה, רומְבָה, תושבָע, אַבָה, אבי אַבָא, בֵית אַבָא, בְרָא מְזַכֶה אַבָא
להרחבה ראה:
אמצאה,
אורכידאה,
אדרבא,
אבא,
אגבה,
אופנסיבה,
אריגה,
אומגה,
אבדה,
אוטוסטרדה,
אגוזה,
אוסמוזה,
פרסטיז'ה,
אבחה,
אחא,
אמיתה,
אוטוריטה,
אווזיה,
אבולוציה,
אבוקה,
אחלה,
אדמה,
אגזמה,
אביונה,
אוקרינה,
אביסה,
אליפסה,
אבעבועה,
אסופה,
אירופה,
איפָה,
נימפה,
אומצה,
בוקיצה,
אברה,
אוברטורה,
אוושה,
חושה
אבא פרוש | אבא פירוש | אבא מילון | אבא הגדרה מילונית | אבא מילון עברי | אבא מילון אנציקלופדי | אבא אנציקלופדיה | אבא תרגום
אבא פירוש השם | אבא פירוש המילה | אבא משמעות המילה | אבא ביטויים | אבא דקדוק | אבא לשון | אבא ניבים | אבא אטימולוגיה
אבא מילים נרדפות | אבא ניגודים | אבא חריזה | אבא חרוזים | אבא צירופים | אבא פתגמים | אבא ניבים | אבא תחביר
אבא ביטויים | אבא ציטוטים | אבא ראשי תיבות
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה