_ פירוש

פירוש

זוֹרֶה

(מקרא)

1. [תנ] מעיף את גרגרי התבואה ברוח כדי להפריד מהם את המוץ: (ביהדות, אחת מל"ט המלאכות האסורות בשבת)
.

2. [תנ] מפַזֵר במרחב, מֵפיץ:
וַיִטְחן... וַיִּזֶר על פני המים (שמות לב, 20)
.

3. [עח] (בהשאלה) מפַזֵר, בוזק:
(סוכר, מלח, פלפל וכד')
אנגלית: winnow, sprinkle

דקדוק למילה _

[פ'] <זרי>

ביטויים עם המילה _

← זורה חול בעיניים
← זורה מלח על פצעיו

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

<זרי/ה> במשקל קוטל לציון שם פעולה. מאכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר. המילים לעברית המקראית חדרו בשינוי היגוי המותאמת למערכת המורפו-פונטית של השפה העברית ומאפשרת בדרך זו ליצור פעלים, הטיות, שורשים וכדומה

מילים נרדפות למילה _

זורֶה
[פ']
1. בּוזֵק , גוזֵר , זורֵעַ , זורֵק , מבַזבֵּז , מַבזיק , מזורֵר , מזָרֶה , מחַלֵק , מפורֵר , מפַזֵר , מֵפיץ , מַשליך , שוטֵחַ [שדה סמנטי: פיזור] | ניגודים: אוסֵף

2. מֵניף , מֵעיף [שדה סמנטי: תנופה]

חרוזים למילה _

לא נמצאה חריזה לערך _