_ פירוש

הביטוי לא נגזר מבעל החיים בשם צבי, אלא מהשורש השמי <צבי> (במשמעות רצון). מאוחר יותר יוחס השם לבעל החיים במשמעות של יופי, הדר. חז"ל, באטימולוגיה עממית, הוסיפו: למה ארץ ישראל נמשלה לצבי? לומר לך – מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר: מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה (כתובות קי"ב.)

אבִי, אָבִיא, אבִיבִי, הֵבִיא, הווִי, הַלְוִוי, הַרְחִיבִי, הִתְגַנְבִי, הִתְלַוִוי, זֶהָבִי, חִיובִי, חלָבִי, חִשְבִי, טְוִוי, יָבִיא, לָבִיא, לְבָבִי, לְהָבִיא, לֵוִי, מֵבִיא, מֶרְחָבִי, נָבִיא, סְתָוִוי, עבִי, עַכְשָוִוי, עִקְבִי, ערָבִי, עַרְבִי, צְבִי, קַוִוי, קִיוִוי, קְרָבִי, רַטְבובִי, רַקְבובִי, שְבִי, שֶכְוִוי, תאבִי, תָבִיא, תושְבִי, תֶחוִוי, תַחְלְבִי, תְיושְבִי, תִלְוִוי, תִסְחבִי, תַעַזְבִי, תַעַלְבִי, תֵעַצְבִי, תְקַוִוי, תִרְוִוי, תִרְכְבִי, תִשְאבִי, תִתְיַצְבִי, תִתְכַתְבִי, תִתְקַרְבִי, תִתְרַבְרְבִי, אַחְבִיא, בְחובִי, גַבִי, דובִי, הֶחְבִיא, יַחְבִיא, כַדִי, כַלְבִי, לְהַחְבִיא, מַחְבִיא, מַצְבִיא, מְרַבִי, נַחְבִיא, עִשְׂבִי, פומְבִי, קוטְבִי, קִצְבִי, רוחְבִי, תִגְבִי, תַחְבִיא, תִתְרַבִי, מַחצְבי, מעצבי, צבי, דומֶה דודִי לִצְבִי, אֶרֶץ הַצְבִי, אֶרֶץ הצבי, מַניחַ מָעותָיו על קֶרֶן הצבי, עַל קֶרֶן הצבי, רָץ כִצבי, רָץ כַצְבִי, קֶרֶן הצבי