_ פירוש

1. [תנ] רַמָאוּת, הַטעָיה בּכַוָונה להָפיק תועֶלת, הונאה:
נצֹר לשונך מרע ושפתיך מדַבֵר מרמה (תהילים לד 14); הבכיר הואשם בפעולה של רמאות או כזב שנעשה ביודעין, במגמה לפגוע בזכויותיהם החוקיות של שותפיו.
2. [עח] בחוק העונשין: טענת עובדה בעניין שבעבר, בהווה ובעתיד, הנטענת בכתב, בעל־פה או בהתנהגות, ואשר הטוען אותה יודע שאינה אמת או שאינו מאמין שהיא אמת.
אנגלית: fraud

***