1. [תנ] (בּ-) מקבֵּל דָבר ודבֵק בּו:
ולבי נוהג בחכמה ולאחֹז בסכלות (קוהלת ב 3); מוטב להניח דברי היחיד ולאחוז בדברי המרובין (עדיות ה, ז); כל חייו דבק ברעיון זה ואחז בו בהתמדה
2. [עח] דוגל, מאמין: הוא מביע דעה שהוא בעצמו אינו אוחז בו
אנגלית: stick; espouse
***