1. [יב] עשׂייַת שָלום, פִּיוּס: שתמנע ההַשלָמה ביניהם (ספרות ימי הביניים); לאחר ריב ממושך, ההַשלָמה ביניהם גרמה לכול שמחה רבה
2. [עח] (עִם עובדה) קבלה בהבנה או מתוך הכנעה: היא לא קיבלה את שרצתה, אבל ההַשלָמה עם המצב הקלה עליה את קבלתו
3. [עח] תגובה פסיכולוגית לתסכול שלפיה אדם מוותר על מטרתו, משלים עם המצב הגורם לו תסכול ואינו מנסה עוד לשנותו. השלמה זו מלוּוָה לעתים בדיכאון, אדישות ועייפות. (בלועזית - רזיגנציה).
אנגלית: resignation
***