1. [תמ] האחֵר, הזולת: והבאת שלום שבין אדם לחבֵרו (בבלי קידושין מ)
2. [תמ] דומֶה לו, כּמוהוּ: שלא מצינוּ לו חָבֵר בכל התורה כּוּלה (שבת פג)
3. [תנ] בן אותו מעמד, עסוּק: "אֵיכה תרעה... על עדרי חבֵרֶיךָ" (שיר השירים א, 7)
4. [תנ] בני שבטים השייכים לעם אחד: "ליהודה ולבני ישׂראל חבֵרו" (יחזקאל לז, 16); כל ישראל חברים
אנגלית: fellow-man; resembles, similar
***