_ פירוש

פירוש

גּוֹבֵר^{1 [תנ]}

1. (על-) עולה בכוחו, מנַצח, מכריע:
כי גָברוּ עלינו האנשים (שמואל ב' יא 23)
2. מִתרַבֶּה וּמִתעַצֵם: והמַיִם גָברוּ מאֹד (בראשית ז 19); באמצע היום החום הלך וגָבַר
3. גיבּור, חזק: כי לא בְכֹחַ יִגבַּר איש (שמואל א' ב 9)
4. מִתחַזֵק: כאשר יָרים מֹשֶה יָדו וגָבַר ישׂראל (שמות יג 11); וגָברוּ בַּעלֵי זרוע (סוטה מט.)

דקדוק למילה _

[פ'; גובֶרֶת; גָבַר, יִגבַּר, לִגבּור] <גבר>

ביטויים עם המילה _

לא נמצאו ניבים וצירופים לערך _

מקור המילה _ (אטימולוגיה)

אכדית. שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום. האכדית היא השפה השמית היחידה שנשתמרה בכתב מהתקופות הקדומות ביותר.

מילים נרדפות למילה _

גובֵר²
דומינַנטי , מִתבַּלֵט , עיקָרי [שדה סמנטי: חשיבות] | ניגודים: שוּלי

גובֵר¹
[פ']
1. כּובֵש , מושֵל , מחַזֵק , מַכריעַ , מנַצֵח , מֵעֵז , מִתאושֵש , מִתגַבֵּר , נוצֵחַ , שולֵט , שַלטָני [שדה סמנטי: גבורה] | ניגודים: מַפסיד, נִכנָע

2. גָדֵל , גואֶה , חוזֵק , חוסֵן , מַגבּיר , מחַזֵק , מִתבַּסֵס , מִתחַזֵק , מִתעַצֵם , משַׂגשֵׂג , מִתרַבֶּה , עוזֵז , עולֶה בּכוחו , עוצֵם , פּורֵחַ , צומֵחַ , שׂוגֵב , שופֵעַ [שדה סמנטי: פּריחה] | ניגודים: נֶחלָש, נכשל, שוכֵך

חרוזים למילה _

גָבֵר, גובֵר, דובֵר, הובֵר, הסתנווֵר, הִתחַווֵר, הִתעַווֵר, חָבֵר, חובֵר, חווֵר, חִיוֵוֵר, יידָבֵר, יֵיחָבֵר, ייעָבֵר, ייצָבֵר, ייקָבֵר, יישָבֵר, יסַנווֵר, יעבֵר, כובֵר, להידָבֵר, להיעָבֵר, להיצָבֵר, להיקָבֵר, להישָבֵר, מְסַנְווֵר, מִסְתַנְווֵר, מְעַווֵר, מִתְחָבֵר, מִתְחַווֵר, מִתְעַווֵר, נובֵר, סובֵר, עובֵר, עִיוֵור, צובֵר, קובֵר, שובֵר, אובֵר, הַנְגְאובֵר, טְיובֵר, טובֵר, חָרוז עובֵר, יָמָיו כְצֵל עובֵר, כְצֵל עובֵר, כמוץ עובֵר, כקַש עובֵר, מֵפִיץ אותָם כְקַש עובֵר