_ פירוש

← חנה וסע

<חני/ה> במשקל קוטֵל לציון הן שם פעולה, הן מצב, והן את העושֶה. מאכדית, שפה שמית ששימשה במסופוטמיה בשנים 2300 עד 500 לפה"ס והחליפה את השומרית כלשון היום-יומית של האזור. לעתים האכדית נקראת בבלית-אשורית משום שיש לשפה שני דיאלקטים, אבל ההבדל ביניהם זעום

בונֶה, הָבְנֶה, הונֶה, הִנֵה, הִתקַנֵא, זונֶה, חונֶה, יְאונֶה, יגונֶה, יגַנֶה, יֶהנֶה, יהַנֶה, יוחנֶה, יונֶה, יופנֶה, יוקנֶה, יותנֶה, יַחנֶה, יִיבָנֶה, יִיבְנֶה, יֵיהָנֶה, יִיזְנֶה, יִימָנֶה, יִימנֶה, יֵיעָנֶה, יִיפָנֶה, יִיפנֶה, יִיקָנֶה, יִיקנֶה, יִישָנֵא, יִישָנֶה, יִישנֶה, יכונֶה, יכַנֶה, ימונֶה, ימַנֶה, יַענֶה, יעַנֶה, יפונֶה, יַפנֶה, יפַנֶה, יַקנֶה, יַשנֶה, ישַנֶה, לִבְנֶה, מְאונֶה, מְאַנֶה, מְבונֶה, מִבְנֶה, מְגונֶה, מְגַנֶה, מְהַנֶה, מובְנֶה, מוחְנֶה, מונֶה, מופְנֶה, מוקְנֶה, מותְנֶה, מַחנֶה, מְכונֶה, מְכַנֶה, מְמונֶה, מְמַנֶה, מָנֶה, מְעונֶה, מְעַנֶה, מַענֶה, מְפונֶה, מְפַנֶה, מִפְנֶה, מַפְנֶה, מְקַנֵא, מִקְנֶה, מַקְנֶה, מְשונֶה, מְשַׂנֵא, מְשַנֶה, מִשְנֶה, מַשְנֶה, מִשְתַנֶה, מִתְאַנֶה, מִתְגַנֶה, מִתְכַנֶה, מִתְמַנֶה, מְתַנֶה, מַתְנֶה, מִתְנַווְנֶה, מִתְעַנֶה, מִתְפַנֶה, מִתְקַנֵא, נֶהנֶה, סְנֶה, עַבְקָנֶה, עונֶה, פונֶה, צאנֶה, קונֶה, קָנֶה, שׂונֵא, שונֶה, שְמונֶה, אונֶה, ג'ובִילַצְיונֶה, יאונֶה, יבונֶה, יִתנַוונֶה, יעונֶה, ישונֶה, מאונֶה, מבונֶה, מגונֶה, מִתְנַוְנֶה, מִתנַוונֶה, מכונֶה, ממונֶה, מעונֶה, מפונֶה, משונֶה, פַדְרונֶה, קָזונֶה, אֵין קול ואֵין עונֶה, בונֶה 1, בונֶה 2, הֶכרֵחַ לא יגונֶה, כָפול שמונֶה, מִספָר מונֶה, מַעשֶׂה מגונֶה, עֵר וְעונֶה, עיר הַיונֶה, שונֶה ומשונֶה, שומֵעַ כְעונֶה