1. [תמ] מפסיק להחזיק בדָבר מֵחמת רשלנוּת וכד', אינו שומר על דבר כראוי וגורם שדבר זה יֹאבַד: אֵיזֶהו שוטה? זה המאבד כל מה שנותנים לו (חגיגה ד.)
2. [תנ] מפסיד (זכוּת): וחוטֶא אחד יאַבֵד טובה הרבה (קוהלת ט, 18)
3. [תמ] מקַלקל: שָבר את הצלוחית ואיבֵד את האִיסָר (בבא בתרא ה, ט)
4. [תנ] משמיד, הורג: להשמיד, להרֹג ולאַבֵד (אסתר ג, 18); כל המאַבֵד נפש אחת... כאילו איבד עולם מלא (סנהדרין ד, ה)
5. [תמ] מקַפֵּחַ: לא כל הֵימֶנו מן הראשון לאבד זכותו של שֵני (גיטין ח, ח) (תנו דעתכם להבדל בין מְאַבֵּד לבין
מְעַבֵּד)
אנגלית: lose, destroy, obliterate
מילון אבניאון - מילון עברי עברי
טעות \ הערה